שטוטאקויV, אתר מאמרים אישי

בסופו של דבר יש רעלים באוכל שאנחנו אוכלים לא באוכל הטוב בסטייק מדיום רייר אין רעלנים אבל בנקניקיה מעובדת ומוזרקת מים יש אז דבר ראשון ששווה לעשות זה להיפטר מהרעלנים הללו קרי, לא להשתמש במזון מעובד. הפרוטוקול נקרא לפעמים תזונת האדם הקדמון או תזונה פליאוליטית אבל, אין קשר לאוסטרליפיטיקוס אפרנזיס.

הפרוטוקול  אומר: בלי דגנים, בלי מזונות מעובדים ויש לזה כמה יתרונות בריאותיים כגון המנעות מגלוטן ומחומצה פיטית.
השלב הבא זה אינסולין. בגדול ישנן שתי צורות שבהן נוצרת אנרגיה לתאים ולמוח אחת מהם מבוססת סוכרים והשנייה מבוססת שומנים.
במטבוליזם מבוסס סוכרים, הורמון בשם אינסולין משמש כווסת לכמות הסוכר. הוא מצד אחד מאפשר לתאים לקלוט גלוקוז מצד שני הוא מאפשר שימור של אנרגיה בתאי שומן בצורת גליקוגן. ההורמון הזה הוא הכרחי לתזונה מבוססת סוכר אבל הוא בעייתי. בעיה ראשונה היא כאשר הגוף לא מסוגל לייצר אותו בילדות והילד צריך לקבל אותו באופן חיצוני. נקרא סכרת נעורים. הבעיה השנייה היא שמנת יתר של אינסולין מייצרת התנגדות בגוף. התסמונת נקראת תנגודת אינסולין והתוצאה שלה היא שהלבלב חייב להפריש יותר ויותר אינסולין זה קורה אצל כל אחד עם הזמן ומעבר לסף ייצור מסויים מתייחסים לזה כאל סכרת שתיים

תנגודת לאינסולין (או עמידות לאינסולין) זה מצב בו תאי הגוף מגיבים ביעילות מופחתת לאינסולין ו”מתנגדים” לפעולתו. עקב כך, האינסולין אינו מסוגל יותר להכניס בצורה יעילה את הסוכר לתאים. התוצאההיא שהלבלב מייצר עוד ועוד אינסולין כדי להתגבר על העמידות ולכן יש הרבה אינסולין בדם. במשך הזמן, רמות גבוהות של אינסולין עשויות כבר להפסיק לפצות על הירידה ביעילות הכנסת הסוכר לתאים ונוצרות רמות גבוהות של סוכר בדם עד כדי התפתחות סוכרת.
תנגודת אינסולין קיימת כל הזמן בערך מגיל שלושים וישנם מספיק מחקרים שטוענים שהיא הזרז או הבסיס להרבה מחלות כולל סרטן לדוגמא אבל גם מחלות ניווניות כמו אלצהיימר ופרקינסון

לדוגמא לגבי סרטן , הטענה היא שבעוד שתאי הגוף מפתחים תנגודת אינסולין, התאים המוטציונים, הסרטניים לא מפתחים את ההתנגדות הזו וכך מה שקורה הוא שהתאים המוטציונים פורחים בתוך גידול סרטני ולעומתם התאים הבריאים מורעבים.

אלטרנטיבות
המטבוליזם על בסיס סוכר מחייב תזונה שמכילה סוכר או תזונה שמכילה כמות גבוהה של חלבון שמאפשרת לגוף ליצר גלוקוז בתהליך שנקרא גלוקונאוגנזיס. בהיעדר שתי האפשרויות הללו הגוף מייצר משומנים גופי קיטון. גופי קיטון הם שלושה מבנים אורגניים שנוצרים מחומצות שומן, והם יכולים להוות תחליף לגלוקוז בתהליך חילוף החומרים.

למעשה התהליך שבו נוצרת אנרגיה מגלוקוז הוא מסובך יותר בתוך התא מאשר התהליך על בסיס גופי קיטון לפחות לגבי שרירים גדולים כמו הלב התוצאה של יצירת אנרגיה מגופי קיטון היא שאין מעורבות של אינסולין ותנגודת האינסולין נמנעת, אין יצירה של טריגליצרידים, אז אין אגירת סוכר בדם. חולי סכרת שמצליחים להגיע למצב מטבולי על בסיס גופי קיטון למעשה מסיימים עם הסכרת. אין לסכרת משמעות במצב כזה

אבל גם יש עוד בנפיטים נוספים לתזונה על בסיס גלוקוז יש מחזור חיים מאוד קצר. אנחנו צריכים לאכול כמות מועטת של סוכר כל שלוש שעות כשאנחנו אוכלים כל שש שעות, מה שקורה הוא שחלק מתפרק וחלק הופך להיות גלוקוגנים בשרירים או טריגליצרידים בדם. כשאנחנו ניזונים על גופי קיטון זה עובד אחרת לגמרי לדוגמא ניתן לצום (אוכל לא שתיה) למשך די הרבה זמן לפעמים מרגישים רעב פעם ביום לפעמים פעמיים. אני לדוגמא צמתי חמישה ימים בלי אפילו סחרחורת התהליך הזה קורה באופן טבעי בצום.

כאשר לא אוכלים למשך יותר מ24 שעות, רמת האינסולין בדם יורדת מתחת לטווח התפקוד ואז הגוף מתחיל לפרק את הטריגליצרידים לחומצות שומן חופשיות ואז הכבד מפרק אותן לגופי קיטון והתאים מייצרים מהם אנרגיה

אבל צום בתור תהליך מטבולי הוא לא אופציה תמידית במוקדם או במאוחר חייבים לאכול.

אבל

אם אוכלים מעט מאוד פחמימות התהליך הזה ממשיך. תזונה קטוגנית מדמה את מצב הצום על ידי המעטה בפחמימות והורדת החלבונים לרמה המינימאלית הנדרשת.

צורה אחרת להגיע למצב הזה הוא שומן שנקרא MCT באופן טבעי הוא נמצא בשמן קוקוס אבל גם במקומות אחרים השומן הזה שמצוי גם בחמאה הופך לגופי קיטון בלבד ובמהירות וככה מגיע לאותה תוצאה לרוב.

אם נשלב את שני הרעיונות נגיע למצב המטבולי האידאלי להתמודדות עם מחלות: הורדת רעלנים במזון תורמת מצד אחד ומעבר למטבוליזם מבוסס גופי קטון תורם את הנדבך השני.
המאמר הבא בסדרה הוא תרגום של מאמר המסביר את הקשר בין תזונה קטוגנית למחלת הפרקינסון