שטוטאקויV, אתר מאמרים אישי

קהילה

הרעיון של “רוח השם” ממשיך להתגלגל אצלי בחלק לא קטן מהיום יום, אני מקווה שזה לא מסיט אותי יותר מדי מעבודה ומדאגה לילדי, ובכל רגע נכנסים גורמים נוספים ומחשבות נוספות.אז הבסיס הוא שרוח השם בנויה על שלוש אבני יסוד: קיום בורא עולם לא מתערב, עם סגולה ומוסר. ועל הבסיס הזה נגזרים הערכים ומהם המצוות

קהילה היא אחת מאבני היסוד, מי שמזהה אותי גם תחת המעטה הנוכחי יודע שבהתנהלות היומיומית שלי אני אדם שסולד מקהילות. ככלל כל התקהלות של יותר משני אנשים נתפסת בעיני כאירוע המוני מדי ולמרות נטייתי הטבעית, אני מעמיד את הקהילה כאחת מאבני היסוד. לטעמי הקהילה שאליה אני מתכוון היא עצם קיום יחידה מופרדת או מתבדלת בשפה ומנהגים, אם הקהילה הזו תהפוך להיות קהילה מתערבת בה כל פרט מנסה להוכיח שהוא היהודי היותר טוב או שזו תהיה קהילה לא מתערבת מעבר לפעולות המשותפות.

מדוע הבסיס של רוח השם הוא קהילה ולא פרט? לא הצלחתי להעלות הסבר אמפירי מדוע ולכן הגדרתי אותה כאבן יסוד. אבל מעבר לתקפות המבנית, החתירה לתיקון עולם, חברה ופרט מחייבת קבוצה שהיא מעבר לפרט הבודד.הקבוצה העומדת בבסיס של אבן היסוד עם סגולה יכולה לקחת הרבה פנים: לדוגמא היא יכולה להיות קומונה סגורה בה כל הגברים וכל הנשים עושים את אותו הדבר….הבסיס הוא קהילה שהיא אוסף של יחידות משפחתיות זוגיות או פרטים שהמשותף להם הוא הקבלה של אבני היסוד, הערכים והמצוות, מעבר לבסיס הזה אופי הקהילה היא סובייקטיבי.
האופי המועדף עלי היה יכול להיות קהילה לא מתערבת שבתוכה נוצרים חברויות, שנאות וחיים נפרדים לגמרי.    
אבל אופי הקהילה לא הוכתב מעולם למעט ייחוד הבחירה.
וכך יכולות להתקיים בעולם הגדול קהילה שבנויה כמו מאה שערים או קהילה שבנויה יותר לטעמי.

הקהילה מהווה לפרט רשת ביטחון אמוני הידיעה שהוא יכול להתנהל לפי אמונתו והוא לא לבד אל מול היקום. היא לא חייבת לבקר את הפרט או לחדור לחייו אלא להיפך הפרט הוא החודר אל הקהילה בנקודות שמוגדרות מראש.קהילה כזאת יכולה להיות נמל מבטחים גם למיזנתרופים כמוני.

במהלך היום האחרון הבנתי שלמעשה קיימת אבן יסוד נוספת והיא השבת. היא אבן יסוד כי היא אינה ישירות ערך או מצווה ומאידך היא מופיעה בכל קבוצה לאומית / דתית כלשהי ובחלקים של החומש שמהווים את דבר השםבנוסף, לא נראה שיש בעצם השבת קונטקסט של זמן או מקום.

בורא עולם שלי אינו מתערב, הוא יצר את העולם ואותנו בצלמו ובדמותו ואז נתן לנו את יכולת הבחירה. הבעיה היא שמרוב התפלפלות וקצווי יו”ד אלו ואחרים נראה שאיבדנו את הדרך.בפסח השנה האכיל אותי קונדיטור ידוע עוגת שמרים נהדרת וכשרה לפסח, מכון צומת פרסם עכבר ששומר שבת ובסופו של דבר נותרנו עם רשימה של מצוות שאנחנו עושים ובלבד לעשות כך שלא יפריעו לנו בחיים.אנחנו לא מדליקים חשמל בשבת בגלל שהחזון איש פירש שזה מלאכת בונה / מכה בפטיש. במקום זה יש לנו שעון שבת ומקלדת/עכבר שבת.

את התנך כתב אדם.

הראייה הברורה ביותר לכך היא זה שהוא לא מזכיר את הדינוזאורים. בורא עולם מן הסתם היה מודע לקיומם.את התנך כתב אדם עם אגנדה פוליטית. בדומה למה שעשה קונסטנטינוס הגדול שנים לאחר מכן עם הבשורות למיניהן.אז מה נשאר ליהודי מאמין?לקיים את המצוות בפורמט הקיים? לנסות לחיות עם שמירת שבת שאינה קשורה לרוח השבת אלא לפרשנויות של החזון איש לגבי חשמל? רעיון שעלה בי בזמן ההבדלה:אולי צריך להפסיק להתייחס לקצוות של יודים?

הבסיס: השם ברא אותנו בצלמו ובדמותו, ייחד קבוצה, לצורך העניין נקרא להם יהודים, ונתן לה את הערכים והכלים ליצור חיים טובים יותר, אנשים טובים יותר כפרט וכקהילה.

המשמעות: התורה הינה פרשנות אדם לרעיונות הבסיסיים הללו.
המשניות ההלכות והפסיקות הנן פרשנויות על הפרשנויות שקיימות בקונטקסט של הזמן והמקום שבהן הן נכתבו.

התוצאה: קשה לקבל ברצינות מצוות כמו שמירת שבת כאשר אנחנו עושים כל דבר הידוע לאדם על מנת לבצע בדיוק את המלאכות שאנחנו טוענים שאסורות אבל בעזרת טריקים טכנולוגיים.

ואז נשאלת השאלה הבסיסית האם זה מה שהתכוון המשורר? האם לזה כיוננו אנחנו? האם לגאולה שכזאת פיללנו?ואם ניקח את זה יותר לעומק, מהי הגאולה בימנו? האם כשם שאת התורה כתב אדם בהקשר של זמן ומקום האם אין הגאולה המשיחית תוצר פשוט של ההוויה הנרדפת?

מה הלאה?

כשאני קורא את מה שכתבתי עולה מול עיני רוחי הפסקה בהגדה של פסח של הבן הרשע: מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר אני מתעלם ביודעין מהמשך הפסקה כי בעיני היא נשמעת כמו איום לילדים בני חמש אבל השאלה עומדת, במקום לומר מה העבודה הזו לכם מה בעצם יש?

אז מה יש לי לומר

בתורה מצויות אבני הבסיס, בקריאה רופפת זיהיתי שלוש:

–    אני אדוני, קיום בורא עולם הלא מתערב

–    עם סגולה, קיום קהילה; אני לא טוען לרגע שהשייכות לקהילה הזו היא על בסיס של דם או ייחוס או כל פרמטר שהוא אלא שאבן הבסיס הזו מחייבת קהילה מסוג זה או אחר, שהמאפיין הבסיסי שלה הוא בחירה הדדית בין הקב”ה והקהילה.

–    מוסר, קרי החתירה המתמשכת לטוב ביחסים בין אדם לחברו ובין אדם למקום

על אבני היסוד הללו ניתן לזהות בתורה ערכים, הבסיסיים ביותר ניתנים לזיהוי בעשרת הדברות אבל לא רק נראה לי חשוב לנקות מהערכים הכתובים בתורה את הדברים שהם שייכים לזמן ולמקום ולהשאיר את אך ורק את החלק הנצחי שבתוכם